פרדס יוסף, ספר ויקרא כ״ה:ו׳

והיתה שבת, עפרד"י משפטים דף רכ"ב::

שם לכם לאכלה עשו"ת זכרון יצחק סי' ע"א ובח"ת שם, שהביא קו' מג"א בהשגותיו על רמב"ן על מצות מ"ע שמנה בסוף מצוה ג', שהק' על הא דיומא פ"ו: ב' נשים שקלקלו א' אכלה פגי שביעית כו', פרש"י תאנים שלא בישלו כל צרכן ולכם לאכלה ולא להפסד ולוקה, והק' אף דהוי מ"ע לרמב"ן מ"מ להפסיד הוי לאו הבאה מכלל עשה ואין לוקין, וי"ל דבפסחים מ"ב. לר"י אוכל צלי בע"פ לוקה, ואף שמטעם יאכלו בלילה הזה ואמרי' לא ביום והו"ל לאו הבמ"ע, עכ"ז ס"ל דמתחילת הפ' דכ' לאמור ולוקין אף בלאו הבמ"ע, וע"ש ברש"י ותוס', וע"ל ויקרא ה' כ"ד, ועי' מקור ברכה דף תתע"ז. בשם הג"ר יושי בער מבריסק ז"ל:

שם לך ולבהמתך בס' ייטב לך הק' הא אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו כמ"ש בברכות מ'., ולמה כ' לך ואח"כ ולבהמתך, ובס' ילקוט הגרשוני תי' עפמ"ש בס' רב טוב שאם יש לבהמה עשב מיוחד לאכילה, ולאדם מאכל מיוחד אז הבהמה קודמת, אבל בנותן לבהמה ממאכל אדם הוא קודם, וכ' הר"מ בפ"ה ה"ה משמיטה פירות המיוחדים למאכל אדם אין מאכילים אותם לבהמה הלכה הבהמה מאלי' תחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותה להחזירה שנא' ולבהמתך ולחיה תהי' כל תבואתה לאכול, א"כ מיירי הפסוק בבהמה האוכלת ממאכל אדם ובזה האדם קודם, ועי' בס' דברי חנוך בזה ובקובץ דרושים חוב' ד' סי' ל"ו הביא בשם אדמו"ר מגור שליט"א וז"ל או אפשר רק במזון שלו אסור אבל שביעית הפקר הוא, וכן י"ל בקו' הראשונים באליעזר עבד אברהם, כי המים לא הי' שלו ובאחר שנותן ל"ש זה, גם י"ל שהגמליםלא היו שלו ל"ש זה, גם י"ל שמקדים לך, כי מאכל אדם אסור ליתן לבהמה, אולם אם נותר ויתקלקל יכול ליתן גם לבהמה מזה, וכ"ה לשון הפסוק משפטים כ"ג י"א והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ויתרם תאכל, פי' יתרם כשנותר ממאכל אדם עכלה"ק, ועי' מה שהארכתי בזה בדברים חדשים בפרד"י חיי שרה דף קנ"ו., ומשפטים רמ"ה., ובמלואים שם דף תל"א:, ובשדי חמד ח"י פאת השדה מער' א' אות צ"א אריכות בזה:

שם ולבהמתךָ ברמב"ן בשם ירושלמי חד בר נש וכו', והוא בפ"ט ה"ו, ועי' ס' תוספת יה"כ יומא פ"ב:, ובס' ברכת אברהם על פסחים נ"ד., ושו"ת אמרי דוד סי' ק"נ: